<h1>בה"ג הלכ' אותו ואת בנו</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ועל מזבננא רמיא מילתא לאודועיה לזבונה, דתנן בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט, ואילו הן ערב יום טוב של חג וערב יום טוב הראשון של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה וכדברי ר' יוסי הגלילי אף ערב יום הכיפורים בגליל, ואמרינן תנא ואם לא הודיעו הולך ושוחט ואין נמנע. והיכא דזבין אימא לחתן וברתא לכלה מיבעי ליה לאודועי, דתנן רבי יהודה אומר אף המוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה צריך להודיע שהדבר ידוע ששניהם שוחטין ביום אחד.
<h2>דף מג:</h2>
[נדה כ"ד ע"א] איתמר המפלת בריה שיש לה שתי גבין ושתי שדראות אמר רב באשה אינו וולד בבהמה אסור באכילה, ושמואל אמר באשה וולד בבהמה מותר באכילה, והילכתא (כ"ד:) כוותיה דרב בין שיצא לאויר העולם ובין במעי אמו אסור באכילה.
<h2>דף מה:</h2>
אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים. וכי אסר רחמנא בהמה אבל חיה ועוף שרי למישחט. (חולין פ"ב.) ולא שנא כי שחיט אימא ולבסוף ברתא ולא שנא ברתא ולבסוף אימא אסיר. ולא שנא שחיט חד גברא אימא וברתא ולא שנא שחטין תרי גברי חד אימא וחד ברתא מיחייב ההוא ברתא, מאי טעמא, דכתיב לא תשחטו ביום אחד.
[חולין ע"ח ע"ב] תנו רבנן יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים ובין בנקבות, ודין הוא חייב כאן וחייב באם על הבנים מה להלן נקיבות ולא זכרים אף כאן נקבות ולא זכרים, מה לאם על הבנים שכן לא עשה בה מזומן כשאינו מזומן תאמר באותו ואת בנו הואיל ועשה בו את המזומן כשאינו מזומן יהא אותו ואת בנו נוהג בזכרים כבנקבות, ת"ל אותו על אחד הוא חייב ואינו חייב על שנים. ואחר שחלק הכתוב זכיתי לדין חייב כאן וחייב באם על הבנים מה להלן נקבות ולא זכרים אף כאן נקבות ולא זכרים, ואם נפשך לומר אותו זכר במשמע, הרי אומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו, הילכך אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואין נוהג בזכרים, וליתה לדחנניה דאמר נוהג בין בזכרים ובין בנקבות מדא"ל ר' אבא לשמעיה (ע"ט.) דא"ל רבי אבא לשמעיה כי מעיילת לי כודנייתא לריספק עיין מיני דדמיין להדדי ועייל, קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דאוריתא. תניא (שם וכתובות קי"א:) רבי יהודה אומר פרדה שתבעה אין מרבעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה, ואמרינן יצחק ושמעון וישעיה אמרו הלכה כרבי יהודה בפרדות, והילכתא כרבי יהודה דאמר אין חוששין לזרע האב.
